לביהמ"ש סמכות לאשר צו מנהלי תוך הגבלת סמכותו של המפקד הצבאי

השופט אל"ם מ' תירוש:

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו

ערעור על צו מעצר מנהלי - הארכה.

הצו ניתן בתאריך 21.9.08 ותוקפו מיום 21.9.08 עד יום 20.1.09.

הצו ניתן על ידי אל"ם מיקי בוסקילה, מפקד צבאי לאזור יהודה והשומרון, כנגד המערער בעמ"מ 4621/08 והמשיב בעמ"מ 4699/08 (להלן המערער/משיב), "בגין היותו פעיל חמאס המסכן את בטחון האזור".

הצו עבר ביקורת שיפוטית בפני כבוד השופט סא"ל עמית פרייז, אשר אישר את הצו כלשונו ובתקופה הנקובה בו תוך הטלת מגבלה אשר לפיה לא יהיה מקום להאריך את המעצר המנהלי לתקופה נוספת ללא מידע חדש אשר יעצים את הערכת המסוכנות. מגבלה  זאת הוטלה, כך סבר השופט פרייז, מכוח סמכותו על פי ההלכה הפסוקה ( עמ"מ איו"ש 1388/03, אבו השהש).

על הצו הזה ועל החלטת כבוד השופט עמית פרייז מונחים שני הערעורים שלפנינו.

יצוין עוד כי עובר להחלטתו של כבוד השופט פרייז הועלה עניינו של המערער/משיב בבג"ץ 7267/08. בא כוח המערער הגיש, יחד עם עוזר ראשי לפרקליט המדינה, בקשה מוסכמת למחיקת העתירה. על פי הבקשה הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:

"העותר יתחייב שלא למלא כל תפקיד שהוא בעיריית קלקיליה או במועצת העירייה, ובכפוף להתחייבותו לא לסייע, במישרין או  בעקיפין, לפ עילות טרור ולפעילותם של ארגוני הטרור (בין אם במישור ה"צבאי" ובין אם במישור ה"אזרחי").

העותר יתחייב, כי עד לסוף ינואר 2009 יתייצב פעם בשבוע במת"ק הגזרתי ויחתום שם על טופס המאשר התייצבותו".

דא עקא כי דקות אחדות לפני שחרורו הצפוי של המערער/משיב סרב הוא לחתום על ההתחייבות דלעיל ושחרורו בוטל.

ערעורם של שני הצדדים הונח בפני כבוד נשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים אשר החליט כהאי לישנא:

" עניינו של תיק זה מעורר שאלה בסוגיה שטרם הוכרעה, אודות הסמכות לאשר צו מעצר מנהלי אולם לקבוע שלא ניתן יהיה להאריכו בהעדר ראיות נוספות. נשמעו בסוגיה זו דעות לכאן ולכאן. וקיים צורך להבהיר את הדברים ולהעמיד הלכה על מכונה.

נוכח האמור, ובהתאם לסמכותי כפי שנקבעה בב"ש 3681/07, וחרף העובדה שב"כ הצדדים לא הביעו את הסכמתם להעברת הדיון בפני מותב תלתא, ובהיותי סבור כי הדבר נדרש לצורך בירורה של ההלכה באשר להיקף הסמכות של הביקורת השיפוטית, אני מחליט כי הערעורים בפרשה זו יידונו בפני הרכב של שלושה שופטים."

המותב דהיום הינו פרי החלטה זו של כבוד הנשיא. שתי שאלות, עצמאיות ובלתי תלויות, מונחות לפתחו של המותב:

א.      שאלת מסוכנותו של המערער/משיב והשלכותיה על צו המעצר המנהלי.

ב.      השאלה העקרונית בדבר סמכותו של ביהמ"ש קמא, בשיבתו לביקורת שיפוטית, לאשר את צו המעצר המנהלי כלשונו ובתקופה הנקובה בו תוך הטלת מגבלה  לעתיד על המפקד הצבאי אשר על פיה לא ניתן יהיה להאריך את הצו ללא חומר חדש אשר יעצים את הערכת המסוכנות.

טענות הצדדים